איך קשיי קשב משפיעים על הקשר עם הילדים – ומה עושים עם זה?

אם אתם הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז – אתם ממש לא לבד. כ-5%-7% מהילדים בגיל בית ספר מאובחנים עם ADHD (הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות), וההשלכות שלה מורגשות לא רק בכיתה או בזמן שיעורי הבית – אלא ממש בתוך הבית, בכל פינה של היומיום.

ילדים עם ADHD מתמודדים עם קושי אמיתי לנהל את עצמם – בין אם מדובר בהתארגנות לבוקר, בישיבה לשולחן האוכל או אפילו ביציאה משפחתית פשוטה. וזה לא סתם "מרד נעורים" או "עצלנות" – מדובר בתפקודים ניהוליים שמתקשים לפעול בצורה חלקה: כמו היכולת לתכנן, לשלוט בדחפים, לעקוב אחרי הוראות ולהתמיד במשימה. כשזה לא עובד – מי שמרגיש את זה חזק זה גם ההורים.

הורים לילדים עם קשיי קשב מדווחים לא פעם על תחושת עומס, כאוס, ותחושה שהם צריכים להיות כל הזמן על זה – להזכיר, להדריך, להרגיע. כל פעולה יומיומית עלולה להפוך לקרב קטן: מקלחות, אוכל, שיעורים, התארגנות... כל דבר דורש מאמץ כפול ומשולש, וזה שואב אנרגיה.

וכשהילד מגיע לגיל ההתבגרות – שבו גם ככה יש יותר מריבות, יותר בדיקות גבולות, יותר חיפוש אחר עצמאות – האתגר הופך למורכב עוד יותר. המתבגר מבקש חופש, אבל מתקשה לנהל את הזמן והמשימות שלו. ההורים רוצים לשחרר, אבל לא מצליחים באמת לסמוך כי דברים נופלים. לא קל לאף אחד.

אז מה עושים עם כל זה?
קודם כל – נושמים. מבינים שזה לא רק "הילד קשה", אלא שיש כאן אתגר אמיתי, הדורש הבנה עמוקה, הכלה, וגם כלים מותאמים.

בפוסטים הבאים נדבר על דרכים פרקטיות לשפר את התקשורת, להפחית מתחים וליצור שגרה משפחתית רגועה יותר – גם עם קשיי קשב בבית.

בואו נלמד ביחד איך אפשר להפוך את הקושי להזדמנות לצמיחה, מחכה לכם בפוסט הבא 💫