איך מנהלים בית עם קשיי קשב? טיפים שישנו את האווירה מהיסוד

איך מנהלים בית עם קשיי קשב? טיפים שישנו את האווירה מהיסוד

Oriya Buzaglo

להיות הורה לילד עם קשיי קשב זו משימה לא פשוטה. יש ימים שזה מרגיש כמו מרתון שלא נגמר – מזכירים, דוחפים, מזיזים, מנסים להחזיק את הבית מתפקד.
אבל מתחת לכל הרעש, מתחת לאינספור התזכורות והוויכוחים – יש ילד שרק רוצה להרגיש טוב עם עצמו. ויש הורה – שמרגיש מותש, לא מובן, לפעמים אפילו כועס על עצמו שהוא כל הזמן כועס.

אז מה עושים?
נושמים רגע, ונזכרים שילדים הם הרבה פעמים מראה שלנו – ההתנהגות שלהם מפגישה אותנו עם המקומות הכי רגישים שלנו כהורים. לפעמים זה לא הילד שמעורר אותנו – אלא התחושה שאנחנו מאבדים שליטה, או ש"זה לא אמור להיות ככה".

הנה כמה טיפים פרקטיים (ולפעמים גם מפתיעים) שיכולים לעזור:

1. לפני שמתקנים את הילד – להבין מה זה מעורר בי

לפעמים אנחנו מתעצבנים לא בגלל ההתנהגות עצמה, אלא בגלל מה שהיא מסמלת לנו. כשילד מתפזר – זה מזכיר לנו את החוסר סדר שלנו. כשהוא לא מקשיב – אנחנו מרגישים לא נראים. רגע של כנות עצמית מול מה שמכעיס – זה שלב ראשון חשוב בריפוי הדינמיקה.

2. להפריד בין הילד לבין ההתנהגות

הילד שלך הוא לא "עצלן", הוא לא "עושה דווקא". הוא מתמודד עם קושי אמיתי.
המסר הוא: "אני אוהב אותך גם כשקשה לי איתך."
כשהוא מבין שלא מאוכזבים ממנו כאדם – אלא מתמודדים יחד עם קושי מסוים – הקשר הופך הרבה יותר בטוח.

3. להפוך תסכול להזמנה

במקום "כמה פעמים אמרתי לך כבר?!", נסי:
"אני רואה שקשה לך להתחיל. איך אני יכולה לעזור לך עכשיו?"
השינוי הכי קטן בניסוח – משנה הכול. כי הוא מלמד את הילד שהוא לא לבד, שהוא לא "בעיה", אלא שיש לו עם מי להתמודד יחד.

4. שגרה גמישה, לא נוקשה

ילדים עם ADHD לא תמיד מצליחים לעמוד בלו"ז נוקשה, וזה בסדר.
שווה ליצור שגרה שתהיה ברורה, אבל גם סלחנית: עם גמישות, הפסקות, ותזכורות חזותיות שיקלו עליהם לזכור מה בא אחר כך – בלי מלחמות.

5. לחפש את החוזקות, לא רק לנהל את החולשות

ילדים עם קשיי קשב הם לרוב סקרנים, יצירתיים, רגישים, מלאי חיים.
כשהם שומעים בעיקר "למה אתה לא יכול פשוט...?", הם מפספסים את המקומות שבהם כן מצליחים.
בחרו רגע אחד ביום להאיר משהו טוב – קטן ככל שיהיה. זה בונה את הדימוי העצמי שלהם, וגם את הקשר שלכם איתם.

6. לטפל בעצמנו – זו לא מילה גסה

ילד עם קשיי קשב צריך הורה רגוע, אבל לא מושלם.
מותר להישבר, מותר להתעייף. זה לא הופך אותך לפחות הורה.
לפעמים, ההשקעה הכי טובה בילד – היא חצי שעה של שקט לעצמך. או שיחה עם חברה, או עצירה לנשום.


ילדים עם קשיים לא צריכים הורים על-אנושיים. הם צריכים אותנו, כמו שאנחנו. עם הלב הפתוח, עם הכוונה הטובה, ועם הנכונות להשתפר יחד איתם.

בפוסט הבא נדבר על איך לחזק את הדימוי העצמי של ילדים עם קשיי קשב – ואיך לעזור להם לראות בעצמם גם את כל מה שיפה ונפלא בהם 💛

חזרה לבלוג

מה דעתך?